קאטק בחצרות המלוכה

קאטק עמד בפני שינוי כאשר שורה של שושלות מוסלמיות ממרכז אסיה פלשו לצפון הודו במאה ה14.

 

המסורת המוסלמית רואה באלוהים כישות מופשטת ונראתה כסתירה לאלוהיות הרבות הקימות בדת ההינדית. הדבר גרם לריקוד לקבל תפנית מעניינת וחלק מרכזי מהרפרטואר היה שימת דגש על יופי מופשט של תנועה ומגוון שלם חדש של מקצבים.

 

קצב נהיה למרכיב חיוני ופעמוני הקרסול ותופי הטבלה קיבלו ביטוי חזק יותר.

​

שפע כינוסים של אוהבי מוסיקה וריקוד היו בתקופה זו והשליטים היו פטרונים אדוקים של הריקוד.

 

האימפריה הבריטים ועצמאות הודו

האימפריה הבריטית סיימה את כיבושה של הודו בסוף המאה ה-18. השליטים החדשים של הודו, באופן כללי, לא העריכו את תרבותה ותרגול סגנונות הריקוד.

 

בעקבות זאת הריקוד הקלאסי ירד למחתרת ברוב חלקי הארץ בשל חוסר בחסות ועידוד מהרשויות.

 

משפחות הקאטקה המשיכו לטפח את האמנות בסתר וכך האומנות לא נעלמה מן העולם.
 

ב1947 זכתה הודו בעצמאותה מהשילטון הבריטי ונחשול של מודעות לאומית והחייאת המורשת התרבותית החל.

 

מאז הכרזת העצמאות, המדינה וחברות עסקים הפכו להיות הפטרונים החדשים של התרבות והאומנות.

​

ב40 שנה האחרונות אפשר לראות יותר ויותר נשים רוקדות על אף שכמה מהמשפחות המסורתיות זה עדיין בגדר טאבו.

​

המעבר לבמות ולאולמות תאטרון שינה מעט מאופיו של הריקוד והאופי הלא פורמלי והאינטראקטיבי עם הקהל פינה מקום למהירות ולאלמנטים דרמטיים יותר כגון כוריאוגרפיה של קבוצות ונושאי ריקוד עכשוויים, מופשטים שאינם דתיים.